רש"י על בבא מציעא כ״ג

1 דמדרסא - וסימן העשוי לידרס הוא:

2 דמינשתפא - מתגלגל ברגלי אדם ובהמה ואינה נמצאת במקום שנפלה תחילה:

3 דיקירי - כבידות:

4 הא של בעל הבית חייב להכריז - ואע"ג דבהדיא תני לה במתניתין איידי דנקט לאותביה מרישא כריכות ברשות הרבים דאותיב מינה לרבא נקט נמי לאותוביה לרבה מדוקי' דרישא:

5 אין מעבירין על האוכלין - המוצא אוכלין בדרך אין רשאי לעבור עליהם ולהניחם שם הלכך לא נדרסו שמי שמצאן ראשון הגביהן:

6 אין מעבירין על האוכלין - לאו לשון דריסה הוא אלא כמו אין מעבירין על המצות יומא דף לג.:

7 חיישי לכשפים - סבורים שמחמת כשפים הונחו לשם כדי להכשיל הדורסים עליהן ונהי נמי דאין מגביהין אותם מיהו לא דרסי עליהן משום כשפים:

8 לימא כתנאי - פלוגתא דרבה ורבא:

9 הבא מאיליו - הראוי לבא מאיליו כגון חרס פעמים שנופל בעיגול:

10 הוי סימן - דאמרינן לשם סימן נתנו שם ולא נפל מאליו ודבר שיש בו סימן הוא ואפילו הכי פליגי רבנן ואמרי הרי אלו שלו משום דקסברי מעבירין על האוכלין והוה ליה סימן העשוי לידרס:

11 ור"י סבר הוי סימן - ואע"פ שזה עשוי לידרס נמי הוי סימן:

12 ומעבירין על האוכלין - ואפילו הכי ככרות של בעל הבית חייב להכריז דסימן העשוי לידרס הוי סימן ועיגול היינו טעמא דסימן הבא מאיליו לאו סימן הוא ור"י סבר הוי סימן:

13 ורבה אמר לך כו' - והכא היינו טעמא דר"י משום דאין מעבירין על האוכלין ות"ק הכי נמי אית ליה אין מעבירין ומשום הכי ככרות של בעל הבית חייב להכריז וטעמייהו בעיגול משום דסימן הבא מאיליו הוא ור"י סבר הוי סימן:

14 איכא דאמרי סברוה כו' - וכי אתמר לימא כתנאי אאין מעבירין על האוכלין אתמר:

15 הלכתא כריכות ברה"ר כו' - כדמוקי לה בשאין בו סימן:

16 ברשות היחיד אי דרך נפילה הרי אלו שלו - דליכא למימר מקום הוי סימן דהא לא ידע היכא נפיל מיניה:

17 אי דרך הינוח נוטל ומכריז - מקום ולא יניחם שם שמא ימצאם עכו"ם ויטלם ושמא שכחום הבעלים:

18 אבל בדבר שיש בו סימן כו' - רבא לטעמיה דאמר סימן העשוי לידרס הוי סימן:

19 במנינא דשוין - כבר נהגו הציידין לחרוז כמנין הזה בחרוז אחד:

20 וגסטרון של אבר - שברי חתיכות של אבר:

21 שיכוין משקלותיו - שיאמר משקלו ויכוין האמת:

22 במתקלא דשוין - שנהגו הטבחים לעשות החתיכות במשקל הזה:

23 חתיכה גופה סימן - יאמר מאבר פלוני היה:

24 או דדפקא - צואר שמעתי ומשום רבי יצחק בר' מנחם שמעתי דדפקא פלנק"ן מקום שדופק כשהוא יגע:

25 חתיכות דג חייב להכריז - קא ס"ד כשאין בהן סימן והחתיכה גופה סימן או מאצל הראש או מן הזנב:

26 ודג נשוך - זהו סימן שלו:

27 הכא במאי עסקינן - דקתני חתיכות דג חייב להכריז:

28 בדאיכא סימנא בפסקא - שלא נחתכה כדרך החותכין:

29 כי הא דרבה - כשהיה שולח בשר לאשתו ביד נכרי:

30 מחתך לה אתלת קרנתא - עושה החתיכה בת ג' קרנות כזה: ▽

31 דומיא דדג נשוך - דיש בו סימן:

32 מתני' - דחייב להכריז:

33 ברשום - חביותיהם של חרס היו וגפין אותם במגופת חרס ושורקין טיט סביב לדבק המגופה שלא יצא ריח היין ובימי שבט או ניסן שמוכרין בעלי בתים חביות לחנווני כעשר או כט"ו יחד נוטלין מגופותיהם וטועמין את היין וחוזר וסותמו וטח בו טיט סביב המגופה והוא קרוי רושם ונושאן החנווני לביתו ומתניתין בחבית רשומה והיינו סימן שיש רושמין ויש שנושאין אותה פתוחה למוכרה מיד:

34 ופרכינן מכלל דברייתא - דקתני הרי אלו שלו בפתוחה קתני בתמיה פשיטא דהא אבידה מדעת היא שהניחה פתוחה וכל שקצים ורמשים ונחשים שותים הימנה:

35 במציף - שהניח מגופה עליה ולא שרקה בטיט סימן ליכא ואבידה מדעת נמי ליכא:

36 קודם שנפתחו האוצרות - שעדיין לא הגיע זמן מוכרי החביות ויחיד בעלמא הוא דעביד הוי רושם סימן:

37 ברקתא דנהרא - והיין בא לעיר בספינה והלוקחין מפנין הספינה ומניחו על שפת הנהר ונושאין אחת אחת ופעמים ששוכח:

38 איכא דאמרי כו' - נפקא מינה דאפי' כוון ואמר מקום מושבה מסוים לא הוי סימן:

39 כופרא - זפת דבר שאין בו סימן הוה:

40 מחסם - לשון לא תחסום דברים כה מגמגם בדבר ולבו נוקפו:

41 דקדחו ביה חלפי - אורטי"א בלעז גדלו עליה ש"מ מימים רבים היה שם וכבר נואשו הבעלים:

42 שלא שבעתן - עדיין לא הורגל בראייתן ותשמישן שיהא מכירן יפה ולשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה:

43 נפקא מינה כו' - וכגון דזה התובען צורבא מרבנן הוא:

44 במסכת - יש בידך מסכת פלוני סדורה בגירסא או לאו ואע"ג שסדורה היא לו יאמר לו לאו ומדת ענוה היא:

45 בפוריא - שימשת מטתך יאמר לאו מדת צניעות הוא: